<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער ל'</h1>
<h2>דף נה:</h2>
דין מי שקונה ממון ממוכר דאין לו למוכר באותו ממון שמוכר ולא כלום והוא נמי על חמשה דינין. הראשון צריך שיחזיר את הקרקע לבעלים בלא נתינת מעות כלל ויחזור על המוכר במה שנטל ממנו מן הדמים ויטול נמי כל מה שהשביח הקרקע והני מילי הוא שלא הכיר בשעת הקנייה שהיא אינה שלו, ותדע דתורת השבח יש אחריותו על המוכר ואף על פי שלא פיר' אותו בשטר כדג' [ב"מ ט"ו ע"ב] אמר רבא הלכתא המוכר שדה לחברו ונמצאת שאינה שלו יש לו מעות ויש לו שבח ואף על פי שלא פי' את השבח. השני [צ"ע] יחזיר קרק' לבעליו ויחזור בתביעת הדמים שנתן בו על המוכר ויפחות לו מן הדמים מה שהוציא בו ומה שהשביח וכגון שקנה אותו באחריות אבל היתה הקנייה בענין שידע בביאור שלא היתה שלו כדג' [שם] הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו אבל אם השביח הקרקע ברשות הגוזל ואח"כ מכרה דין הוא שיתבע הלוקח מן הגוזל הדמים והשבח כדג' [ב"ק צ"ו ע"א] אמר רבא גזל והשביח ומכר מה שהשביח מכר ואם היה הגזלן ישראל והיה הלוקח גוי ויש באותו קרקע שבח אין לו על אותו גזלן שום שבח כלל כדג' [שם] השביח גוי מהו א"ל רב אחא מדפתי לרבינא תקנה לגוי קא מבעיא ליה לרבא תקנה לגוי נקום ונעביד, וכמו כן אם לקח מטלטלים מגנב שאינו מפורסם והלוקח יודע שהוא גנבו הרי זה ראוי להחזירו לבעליו ויתבע את הדמים מן הגנב שמכרו לו כדג' [שם קט"ו ע"א] ואם גנב מפורסם הוא לא עשו תקנת השוק וכבר פירשנו לעיל תקנת השוק כגון היכא שנותנים הבעלים את הדמים ללוקח. השלישי יש מי שמחזיר את החפץ לבעליו ויטול ממנו דמיו ויחזרו הבעלים ויתבעו הגנב באותן דמים שנטל מן הלוקח וכגון שמכיר כליו ביד אחר וטוען אותו האחר שלקחם והוא על דרכים ידועים.
ותדע כי זה הדין מתחלק לשני דינים. הדין הא' כגון שמעון שנגנבו ממנו אותן כלי ומדברים אנשי המקום בכך לפי שיצא לו שם גנבה ויש רגלים לדבר וחמש ראיות בכך כגון שהיו לנים אצלו בני אדם וראו מחתרת בתוך ביתו ויצאו אותן שהיו לנים משם וראו אגודות אגודות על כתפיהם והפגין בלילה ושמעו את קולו ודברו אנשי אותו מקום בדבר זה דכיון שנתקבצו בו כל הראיות הללו והעידו עדים על אותן כלים שהכיר זה שראו בעינם אצלו הרי זה ראוי לאותן שנמצאו אצלו שיחזירם אליו לאחר שיטול ממנו הדמים שנתן באותו חפץ או בעדים שיעידו לו כמה נתן או בשבועתו, כדג' [שם קי"ד ע"ב] המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גנבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר וחזר זה ולקחן ממנו ומקשינן וכי יצא לו שם גנבה בעיר מאי הוי וניחוש דלמא זבוני זבין והאי הוא דמפיק שמא ואמר רב יהודה אמר רב כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כלי נגנבו כלי ודלמא כל שכן דעילא מצא ורב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה לו בתוך ביתו ואותן בני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנפקראות של כלים על כתפיהן והכל משיחים ואומרים נגנבו כליו של פלוני ואסיקנא א"ר אבהו דאמרי הללו כליו של פלוני הללו ספריו של פלוני. הדין השני שאם לא נודע אותו שהכיר הכלים שימכור כמות אלו חפצים והעידו עליו שראו אלו הכלים ונשמע במקום שנגנבה לו גנבה אין צריך לשאר הראיות שאמרנו אלא הרי זה נוטל את שלו ויחזיר לו דמיו כדגרסינן [שם] אמר רבה לא שנו אלא בבעל הבית העשוי למכור את כליו אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו לא צריך כולי האי ודלמא אצטריכו ליה זוזי וזבין אמר רב אסי הרי יצא לו שם גנבה בעיר ואעפ"י שנודע הגנב והוכר לאחר מיכן אין על הלוקח ממנו שיחזור את החפץ לבעליו אלא בדמיו ואין לבעלים שיאמרו לו דינך עם הגנב הוא חזור עליו אלא לעולם עליו ליתן ללוקח את הדמים ודינו של בעלים הוא עם הגנב כדג' [שם קט"ו ע"א] איתמר גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משום ר' חייא אמר הדין עם הראשון ורבי יוחנן משום ר' ינאי הדין עם השני ופירשו רב פפא אמר דכולי עלמ' גלימא למריה הדר ומאי הדין הדין דלוקח והכא בעשו בה תקנת השוק קא מפלגי, רב סבר לא עשו בו תקנת השוק. ורבי יוחנן סבר עשו בו תקנת השוק והלכה כר"י ורוצה לומר שהלוקח לא יהא דינו אלא עם בעל החפץ ומשום הכי קרי ליה השני לפי שהוא שני לגנב דבתחלה לקחו מן הגנב והיה הגנב ראשון למקח עכשו כשמחזיר החפץ לבעל הוי הבעל השני. ותדע שאם מכר הגנב מה ששוה מנה במאתים יש ללוקח ליטול מאתים מן הבעלים כדג' [שם] זבן שוה בשוה עשו בו תקנת השוק מאה במאתים רב ששת אמר לא עשו בו תקנת השוק ורבא אמר עשו בו תקנת השוק והלכתא עשו בו תקנת השוק. והיכא שמכר אותו לוקח הראשון ללוקח שני ביותר ממה שלקחו הוא כגון שלקח חפץ מן הגנב בחמשים ומכרו [ב]מאה יש על הבעלים שיתנו מאה ללוקח שני ויחזור את החפץ לבעלים ויש על הבעלים שיטלו חמשים מן הגנב וחמשים מן הלוקח ראשון והם אותם החמשים שרווח מן הלוקח השני כדג' [שם] נרשאה גנב ספרא אזל זבניה לפפונא בתמנן אזל פפונאה זבניה לבר מחוזא במאה ועשרים, אמר אביי אזיל מאריה דספרא ויהיב ליה לבר מחוזא תמנן ושקיל ספרא ואזל בר מחוזא ושקיל ארבעים מפפונא, מתקיף לה רבא השתא לוקח מגנב עשו בו תקנת השוק לוקח מלוקח לא כ"ש. אלא אמר רבא אזיל מאריה דספרא יהיב לבר מחוזא מאה ועשרים ושקיל ספריה ואזיל ושקיל ארבעים מפפונא ותמנן מגנבא אבל אם הוכר הגנב שהוא גנב מפורסם או שטען הלוקח שלקחו מאיש פלוני ואותו איש פלוני ידוע שהוא גנב מפורסם הרי זה יחזיר החפץ לבעליו בלא נתינת דמים אם נתברר הדבר שהוא שלו ויחזור הלוקח ויהא דינו מן הגנב כדג' [שם] אמר רבא ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק.
הרביעי דין הוא שיתן הלוקח לבעל הקרקע רביע הקרקע והשאר יחזיק לעצמו וזה הדין במי שלוקח מהסקריקון כדג' [גיטין נ"ה ע"ב] לא היה סקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה מהרוגי המלחמה ואילך יש בה סקריקון לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מסקריקון ומקחו קיים זו משנה ראשונה בית דין של אחריהם אמרו הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע, אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל יש בידם ליקח הרי הן קודמים לכל אדם ר' הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סקריקון י"ב חדש דכל הקודם ליקח יקח ונותן לבעלים רביע. ופי' סקיריקון אדם גדול עמלקי שאדם נתלה עליו בשעת הגזלה והחמס ואמר לו אותו ישראל טול קרקעי והניחני הילכך מי שלקח קרקע זה מן הבעלים שהיו תחלה ואח"כ לקחו מן הסקריקון הרי מקחו קיים. אבל אם לקחו מסקריקון תחלה ואח"כ לקחו מבעלים הראשונים (או) [אפילו] שכתב לו שטר ולא קבל עליו אחריות אין מקחו קיים אבל יש עליו דין מה שעכשו נפרש, אבל אם כתב לו שטר הרי זה קנה אותו קרקע ואין עליו אותו דין שהיה עליו אלו לא קבל עליו אחריות דגרסי' [שם נ"ח ע"א] אמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיקבל עליו אחריות. ולא תעלה על דעתך לומר דמה שאנו צריכים לקבל אחריות שיהא צריך לפרש בפי' אלא אפי' סתם נמי הרי זה כאלו קבל כיון דקי"ל כל סתמא כאלו קבל דמי דהא אחריות טעות סופר הוא אלא אם פי' בפי' ע"מ שאין לך עלי אחריות, ואינו ראוי שיהא שטר זה בלשון מתנה דמתנה אין לה אחריות כל היכא שהיא סתם כמו שטר מכר ולכך הוצרכנו שטר מכר דכל היכא שהוא בלשון מכר ולא פי' ע"מ שאין לך עלי אחריות הוי אחריות עליו, הלא תראה שאנו גורסי' [קידושין כ"ו ע"א] נכסים שיש להם אחריות נקנין בשטר ואותו שטר אין בו חלק ל"ש שטר מכר ול"ש שטר מתנה ולא שנא שטר שיש בו אחריות ולא שנא שטר שאין בו אחריות ולכך חלקו רב ושמואל דרב אמר שטר בעלמ' קנה ושמואל אמר עד שיהא שטר שיש בו אחריות. ותדע דאימתי המכר קיים היכא שהעדים מעידים על נתינת הדמים שבא ליד המוכר אבל אם יעידו שהודה לו שנטל הדמים כבר אינו מועילו ולא כלום דאפש' שאנסוה על כך דאמר רב נחמן [ב"ב מ"ז ע"ב] אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידן, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו מאי קמ"ל תנינא לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מסקריקון מקחו קיים לאפוקי מדרב דאמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה קמ"ל כדשמואל דאמר שמואל אף בשטר לא קנה ורב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן קרקע אין לו מעות יש לו בד"א דקא אמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרו בפנינו הודה לו לא מדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור. והיכא שלא קנה אותה הלוקח מן הבעלים הראשונים ולקח אותה מן הסקריקון קודם שישתלמו לה ביד הסקריקון שנים עשר חדש דין הוא שתחזור לבעלים הראשונים אם יש להם במה שיקחו אותה וצריך להחזירה להם בדמים שנתנו בה אבל היכא ששהתה ביד הסקריקון י"ב חדש ואח"כ לקחה הלוקח אי נמי שלא שהתה י"ב חדש כמו שאמרנו אבל אין ספק ביד הבעלים הראשונים שיקחו אותו הרי זה ראוי ליתן לבעלים רביע הקרקע כדגרסינן [גיטין נ"ח ע"ב] אתמר רב אמר רביע בקרקע או רביע במעות ושמואל אמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות ופירשו רביע בקרקע שהוא שליש במעות דקסבר כל זבין נכי רבעא זבין לפי שהלוקח מסקריקון אינו לוקח אלא בזול פחות רביע הקרקע כגון שלקח מה ששוה ארבעה זוזים בשלשה זוזים נמצא שיחזיר מן הקרקע שעור זוז אחד שהוא שליש ממה ששקל לסקריקון. והיכא שנתן הלוקח לבעלים מעות כשעור רביע הקרקע הרי יד הבעלים על העליונה רצו מחזיקים במעות רצו יחזירו המעות ויש להם ליטול רביע הקרקע ממש כדג' [שם] מתיבי זו משנה ראשונה וב"ד של אחריהם אמרו הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע ויד בעלים על העליונה רצו קרקע נוטלים רצו מעות נוטלים אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל יש בידם ליקח הם קודמים לכל אדם. רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח נותן לבעלים רביע בקרקע שהוא רביע במעות אמר רב אשי כי תניא ההיא לאחר שבאו מעות לידו דההיא שעתא מקרי רביע וכל (מי) [מה] שפי' במי שלקח מסקריקון היינו דוקא שלא שהתה אצל הלוקח ג' שנים אבל מי שלקח מסקריקון ושהתה אצלו שלש שנים ואח"כ מכרה ללוקח שני אין לבעלים ראשונים על הלוקח שני כלום לפי שיכול לטענו לוקח שני אתה מכרת אותה ללוקח ראשון ואעפ"י שהוא לא יטעון דין הוא שיטענו ב"ד בשבילו כדג' [שם] לקח מסקריקון ואכלה שלש שנים וחזר ומכרה לאחר אין לבעלים ראשונים על לוקח שני כלום ואמרינן היכי דמי אי דקטעין ואמר מינך זבנתה אפילו לוקח ראשון נמי אי דלא טעין אפילו שני נמי לא אמר רב ששת לעולם דלא טעין וראשון אי לא טעין לא טענינן ליה ושני אע"ג דלא טעין טענינן ליה דאמר מר כגון זה טוענין ליורש וטוענין ללוקח. וכל זה שפי' בדין סקריקון הוא בשעת החמס ובשעת הגזלה אבל מלך שנוטל קרקע של ישראל בחוב שיש לו עליו בהפסד שהפסידו' בממונו ונטל בו קרקע אין דינו דין סקריקון אלא כל הלוקח ממנו מקחו קיים כדג' [שם] הבא מחמת חוב ומחמת אנפראות אין בו משום סקריקון. והיכא שאנס גוי את ישראל ונוטל קרקעו באונס ואותו המקום יש בו בתי דינים קבועין של אומות העולם להציל עשוק מיד עושק והיה לו להתרעם ולא התרעם שאלו התרעם היה מציל את שלו כיון שלא התרעם מי שלקח מאותו אנס אין עליו כלום כדג' [שם] אמר רב יוסף נקטינן אין אנפרות בבבל והא קא חזינא דאיכא אלא אימא אין דין אנפרות בבבל מ"ט כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל ותבע אימא אחולי אחיל גביה. החמישי מי שלקח ממי שאין לו באותו מכר ולא כלום הרי זה צריך להחזיר את המכר לבעלים בלא נתינת ממון ואין לו ליטול מה שנתן לו מבעל הקרקע ולא מן המוכר. כגון שפי' המוכר בפי' ואמר ע"מ שאין לך עלי אחריות דראוי לבעלים שיטלו את שלהם ואין ראוי למוכר שיחזיר הדמים וכמו שפי' בשער של גבי זה.
<h2>דף נח.</h2>
דין מי שקונה ממון ממוכר דאין לו למוכר באותו ממון שמוכר ולא כלום והוא נמי על חמשה דינין. הראשון צריך שיחזיר את הקרקע לבעלים בלא נתינת מעות כלל ויחזור על המוכר במה שנטל ממנו מן הדמים ויטול נמי כל מה שהשביח הקרקע והני מילי הוא שלא הכיר בשעת הקנייה שהיא אינה שלו, ותדע דתורת השבח יש אחריותו על המוכר ואף על פי שלא פיר' אותו בשטר כדג' [ב"מ ט"ו ע"ב] אמר רבא הלכתא המוכר שדה לחברו ונמצאת שאינה שלו יש לו מעות ויש לו שבח ואף על פי שלא פי' את השבח. השני [צ"ע] יחזיר קרק' לבעליו ויחזור בתביעת הדמים שנתן בו על המוכר ויפחות לו מן הדמים מה שהוציא בו ומה שהשביח וכגון שקנה אותו באחריות אבל היתה הקנייה בענין שידע בביאור שלא היתה שלו כדג' [שם] הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו אבל אם השביח הקרקע ברשות הגוזל ואח"כ מכרה דין הוא שיתבע הלוקח מן הגוזל הדמים והשבח כדג' [ב"ק צ"ו ע"א] אמר רבא גזל והשביח ומכר מה שהשביח מכר ואם היה הגזלן ישראל והיה הלוקח גוי ויש באותו קרקע שבח אין לו על אותו גזלן שום שבח כלל כדג' [שם] השביח גוי מהו א"ל רב אחא מדפתי לרבינא תקנה לגוי קא מבעיא ליה לרבא תקנה לגוי נקום ונעביד, וכמו כן אם לקח מטלטלים מגנב שאינו מפורסם והלוקח יודע שהוא גנבו הרי זה ראוי להחזירו לבעליו ויתבע את הדמים מן הגנב שמכרו לו כדג' [שם קט"ו ע"א] ואם גנב מפורסם הוא לא עשו תקנת השוק וכבר פירשנו לעיל תקנת השוק כגון היכא שנותנים הבעלים את הדמים ללוקח. השלישי יש מי שמחזיר את החפץ לבעליו ויטול ממנו דמיו ויחזרו הבעלים ויתבעו הגנב באותן דמים שנטל מן הלוקח וכגון שמכיר כליו ביד אחר וטוען אותו האחר שלקחם והוא על דרכים ידועים.
ותדע כי זה הדין מתחלק לשני דינים. הדין הא' כגון שמעון שנגנבו ממנו אותן כלי ומדברים אנשי המקום בכך לפי שיצא לו שם גנבה ויש רגלים לדבר וחמש ראיות בכך כגון שהיו לנים אצלו בני אדם וראו מחתרת בתוך ביתו ויצאו אותן שהיו לנים משם וראו אגודות אגודות על כתפיהם והפגין בלילה ושמעו את קולו ודברו אנשי אותו מקום בדבר זה דכיון שנתקבצו בו כל הראיות הללו והעידו עדים על אותן כלים שהכיר זה שראו בעינם אצלו הרי זה ראוי לאותן שנמצאו אצלו שיחזירם אליו לאחר שיטול ממנו הדמים שנתן באותו חפץ או בעדים שיעידו לו כמה נתן או בשבועתו, כדג' [שם קי"ד ע"ב] המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גנבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר וחזר זה ולקחן ממנו ומקשינן וכי יצא לו שם גנבה בעיר מאי הוי וניחוש דלמא זבוני זבין והאי הוא דמפיק שמא ואמר רב יהודה אמר רב כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כלי נגנבו כלי ודלמא כל שכן דעילא מצא ורב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה לו בתוך ביתו ואותן בני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואנפקראות של כלים על כתפיהן והכל משיחים ואומרים נגנבו כליו של פלוני ואסיקנא א"ר אבהו דאמרי הללו כליו של פלוני הללו ספריו של פלוני. הדין השני שאם לא נודע אותו שהכיר הכלים שימכור כמות אלו חפצים והעידו עליו שראו אלו הכלים ונשמע במקום שנגנבה לו גנבה אין צריך לשאר הראיות שאמרנו אלא הרי זה נוטל את שלו ויחזיר לו דמיו כדגרסינן [שם] אמר רבה לא שנו אלא בבעל הבית העשוי למכור את כליו אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו לא צריך כולי האי ודלמא אצטריכו ליה זוזי וזבין אמר רב אסי הרי יצא לו שם גנבה בעיר ואעפ"י שנודע הגנב והוכר לאחר מיכן אין על הלוקח ממנו שיחזור את החפץ לבעליו אלא בדמיו ואין לבעלים שיאמרו לו דינך עם הגנב הוא חזור עליו אלא לעולם עליו ליתן ללוקח את הדמים ודינו של בעלים הוא עם הגנב כדג' [שם קט"ו ע"א] איתמר גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משום ר' חייא אמר הדין עם הראשון ורבי יוחנן משום ר' ינאי הדין עם השני ופירשו רב פפא אמר דכולי עלמ' גלימא למריה הדר ומאי הדין הדין דלוקח והכא בעשו בה תקנת השוק קא מפלגי, רב סבר לא עשו בו תקנת השוק. ורבי יוחנן סבר עשו בו תקנת השוק והלכה כר"י ורוצה לומר שהלוקח לא יהא דינו אלא עם בעל החפץ ומשום הכי קרי ליה השני לפי שהוא שני לגנב דבתחלה לקחו מן הגנב והיה הגנב ראשון למקח עכשו כשמחזיר החפץ לבעל הוי הבעל השני. ותדע שאם מכר הגנב מה ששוה מנה במאתים יש ללוקח ליטול מאתים מן הבעלים כדג' [שם] זבן שוה בשוה עשו בו תקנת השוק מאה במאתים רב ששת אמר לא עשו בו תקנת השוק ורבא אמר עשו בו תקנת השוק והלכתא עשו בו תקנת השוק. והיכא שמכר אותו לוקח הראשון ללוקח שני ביותר ממה שלקחו הוא כגון שלקח חפץ מן הגנב בחמשים ומכרו [ב]מאה יש על הבעלים שיתנו מאה ללוקח שני ויחזור את החפץ לבעלים ויש על הבעלים שיטלו חמשים מן הגנב וחמשים מן הלוקח ראשון והם אותם החמשים שרווח מן הלוקח השני כדג' [שם] נרשאה גנב ספרא אזל זבניה לפפונא בתמנן אזל פפונאה זבניה לבר מחוזא במאה ועשרים, אמר אביי אזיל מאריה דספרא ויהיב ליה לבר מחוזא תמנן ושקיל ספרא ואזל בר מחוזא ושקיל ארבעים מפפונא, מתקיף לה רבא השתא לוקח מגנב עשו בו תקנת השוק לוקח מלוקח לא כ"ש. אלא אמר רבא אזיל מאריה דספרא יהיב לבר מחוזא מאה ועשרים ושקיל ספריה ואזיל ושקיל ארבעים מפפונא ותמנן מגנבא אבל אם הוכר הגנב שהוא גנב מפורסם או שטען הלוקח שלקחו מאיש פלוני ואותו איש פלוני ידוע שהוא גנב מפורסם הרי זה יחזיר החפץ לבעליו בלא נתינת דמים אם נתברר הדבר שהוא שלו ויחזור הלוקח ויהא דינו מן הגנב כדג' [שם] אמר רבא ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק.
הרביעי דין הוא שיתן הלוקח לבעל הקרקע רביע הקרקע והשאר יחזיק לעצמו וזה הדין במי שלוקח מהסקריקון כדג' [גיטין נ"ה ע"ב] לא היה סקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה מהרוגי המלחמה ואילך יש בה סקריקון לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מסקריקון ומקחו קיים זו משנה ראשונה בית דין של אחריהם אמרו הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע, אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל יש בידם ליקח הרי הן קודמים לכל אדם ר' הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סקריקון י"ב חדש דכל הקודם ליקח יקח ונותן לבעלים רביע. ופי' סקיריקון אדם גדול עמלקי שאדם נתלה עליו בשעת הגזלה והחמס ואמר לו אותו ישראל טול קרקעי והניחני הילכך מי שלקח קרקע זה מן הבעלים שהיו תחלה ואח"כ לקחו מן הסקריקון הרי מקחו קיים. אבל אם לקחו מסקריקון תחלה ואח"כ לקחו מבעלים הראשונים (או) [אפילו] שכתב לו שטר ולא קבל עליו אחריות אין מקחו קיים אבל יש עליו דין מה שעכשו נפרש, אבל אם כתב לו שטר הרי זה קנה אותו קרקע ואין עליו אותו דין שהיה עליו אלו לא קבל עליו אחריות דגרסי' [שם נ"ח ע"א] אמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ושמואל אמר אף בשטר לא קנה עד שיקבל עליו אחריות. ולא תעלה על דעתך לומר דמה שאנו צריכים לקבל אחריות שיהא צריך לפרש בפי' אלא אפי' סתם נמי הרי זה כאלו קבל כיון דקי"ל כל סתמא כאלו קבל דמי דהא אחריות טעות סופר הוא אלא אם פי' בפי' ע"מ שאין לך עלי אחריות, ואינו ראוי שיהא שטר זה בלשון מתנה דמתנה אין לה אחריות כל היכא שהיא סתם כמו שטר מכר ולכך הוצרכנו שטר מכר דכל היכא שהוא בלשון מכר ולא פי' ע"מ שאין לך עלי אחריות הוי אחריות עליו, הלא תראה שאנו גורסי' [קידושין כ"ו ע"א] נכסים שיש להם אחריות נקנין בשטר ואותו שטר אין בו חלק ל"ש שטר מכר ול"ש שטר מתנה ולא שנא שטר שיש בו אחריות ולא שנא שטר שאין בו אחריות ולכך חלקו רב ושמואל דרב אמר שטר בעלמ' קנה ושמואל אמר עד שיהא שטר שיש בו אחריות. ותדע דאימתי המכר קיים היכא שהעדים מעידים על נתינת הדמים שבא ליד המוכר אבל אם יעידו שהודה לו שנטל הדמים כבר אינו מועילו ולא כלום דאפש' שאנסוה על כך דאמר רב נחמן [ב"ב מ"ז ע"ב] אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידן, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו מאי קמ"ל תנינא לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מסקריקון מקחו קיים לאפוקי מדרב דאמר רב לא שנו אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה קמ"ל כדשמואל דאמר שמואל אף בשטר לא קנה ורב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן קרקע אין לו מעות יש לו בד"א דקא אמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרו בפנינו הודה לו לא מדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור. והיכא שלא קנה אותה הלוקח מן הבעלים הראשונים ולקח אותה מן הסקריקון קודם שישתלמו לה ביד הסקריקון שנים עשר חדש דין הוא שתחזור לבעלים הראשונים אם יש להם במה שיקחו אותה וצריך להחזירה להם בדמים שנתנו בה אבל היכא ששהתה ביד הסקריקון י"ב חדש ואח"כ לקחה הלוקח אי נמי שלא שהתה י"ב חדש כמו שאמרנו אבל אין ספק ביד הבעלים הראשונים שיקחו אותו הרי זה ראוי ליתן לבעלים רביע הקרקע כדגרסינן [גיטין נ"ח ע"ב] אתמר רב אמר רביע בקרקע או רביע במעות ושמואל אמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות ופירשו רביע בקרקע שהוא שליש במעות דקסבר כל זבין נכי רבעא זבין לפי שהלוקח מסקריקון אינו לוקח אלא בזול פחות רביע הקרקע כגון שלקח מה ששוה ארבעה זוזים בשלשה זוזים נמצא שיחזיר מן הקרקע שעור זוז אחד שהוא שליש ממה ששקל לסקריקון. והיכא שנתן הלוקח לבעלים מעות כשעור רביע הקרקע הרי יד הבעלים על העליונה רצו מחזיקים במעות רצו יחזירו המעות ויש להם ליטול רביע הקרקע ממש כדג' [שם] מתיבי זו משנה ראשונה וב"ד של אחריהם אמרו הלוקח מסקריקון נותן לבעלים רביע ויד בעלים על העליונה רצו קרקע נוטלים רצו מעות נוטלים אימתי בזמן שאין בידם ליקח אבל יש בידם ליקח הם קודמים לכל אדם. רבי הושיב ב"ד ונמנו שאם שהתה בפני סקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח נותן לבעלים רביע בקרקע שהוא רביע במעות אמר רב אשי כי תניא ההיא לאחר שבאו מעות לידו דההיא שעתא מקרי רביע וכל (מי) [מה] שפי' במי שלקח מסקריקון היינו דוקא שלא שהתה אצל הלוקח ג' שנים אבל מי שלקח מסקריקון ושהתה אצלו שלש שנים ואח"כ מכרה ללוקח שני אין לבעלים ראשונים על הלוקח שני כלום לפי שיכול לטענו לוקח שני אתה מכרת אותה ללוקח ראשון ואעפ"י שהוא לא יטעון דין הוא שיטענו ב"ד בשבילו כדג' [שם] לקח מסקריקון ואכלה שלש שנים וחזר ומכרה לאחר אין לבעלים ראשונים על לוקח שני כלום ואמרינן היכי דמי אי דקטעין ואמר מינך זבנתה אפילו לוקח ראשון נמי אי דלא טעין אפילו שני נמי לא אמר רב ששת לעולם דלא טעין וראשון אי לא טעין לא טענינן ליה ושני אע"ג דלא טעין טענינן ליה דאמר מר כגון זה טוענין ליורש וטוענין ללוקח. וכל זה שפי' בדין סקריקון הוא בשעת החמס ובשעת הגזלה אבל מלך שנוטל קרקע של ישראל בחוב שיש לו עליו בהפסד שהפסידו' בממונו ונטל בו קרקע אין דינו דין סקריקון אלא כל הלוקח ממנו מקחו קיים כדג' [שם] הבא מחמת חוב ומחמת אנפראות אין בו משום סקריקון. והיכא שאנס גוי את ישראל ונוטל קרקעו באונס ואותו המקום יש בו בתי דינים קבועין של אומות העולם להציל עשוק מיד עושק והיה לו להתרעם ולא התרעם שאלו התרעם היה מציל את שלו כיון שלא התרעם מי שלקח מאותו אנס אין עליו כלום כדג' [שם] אמר רב יוסף נקטינן אין אנפרות בבבל והא קא חזינא דאיכא אלא אימא אין דין אנפרות בבבל מ"ט כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל ותבע אימא אחולי אחיל גביה. החמישי מי שלקח ממי שאין לו באותו מכר ולא כלום הרי זה צריך להחזיר את המכר לבעלים בלא נתינת ממון ואין לו ליטול מה שנתן לו מבעל הקרקע ולא מן המוכר. כגון שפי' המוכר בפי' ואמר ע"מ שאין לך עלי אחריות דראוי לבעלים שיטלו את שלהם ואין ראוי למוכר שיחזיר הדמים וכמו שפי' בשער של גבי זה.
